יצירה ויצירתיות הן חלק בלתי נפרד מחיינו. איננו חייבים להיות סופרים או אמנים על מנת ליצור.
במהלך חיינו אנו יוצרים ובוראים כדרך חיים, כטבע ראשון ושני: אנו יוצרים קשר, יוצרים מערכות יחסים (חברויות, זוגיות), יוצרים לעצמנו הזדמנויות, שינויים בעצמנו ובסביבה שלנו. אנו יוצרים ובוראים את המשפחות שלנו, את הילדים שלנו, את הבית שלנו, את מסלול חיינו ודרכנו בעולם, וגם כאשר אנו מתבטאים בעולם אנו יוצרים קול, תנועה, רגש ומחשבה.
גם ליצירתיות חלק חשוב בחיינו. אנו נדרשים לפתרונות יצירתיים ולאלתורים בעבודה שלנו, מול הילדים שלנו, בחיי היום-יום שלנו, בכביש ואפילו במו"מ כשאנו רוכשים משהו. היצירתיות שלנו באה לידי ביטוי בטעם האישי שמבטא אותנו החוצה, שאומר לסביבה מי אנחנו – בבתים שלנו, בהעדפות שלנו לצבע אהוב, לבגד, למכונית, לרהיט, בשמות שאנו מעניקים לילדינו, בערכים שאנו מביאים איתנו, בדעות וברעיונות שאנו מבטאים.
מעבר לכל, היצירה והיצירתיות שבנו הן חלק בלתי נפרד מהאימפולס הטבעי שלנו, מהדחף לחיות. האדם, כבעל חיים כמו כל בעל חיים ביקום הזה הוא בעל דחף ראשוני ומולד לשרוד ולחיות. כבני אדם יש לנו גם משאלה פנימית ליצור, להתבטא, להגשים, להשאיר חותם, להתרחב, לתת השראה, להשפיע.
זהו למעשה אימפולס החיים, זו הפעימה הטבעית שלנו. החיבור שלנו לעצמנו ולסביבה הוא שמעניק לנו השראה ודחף להתפתח, לנוע, להתבטא, ליצור, אך אצל חלק גדול מאיתנו האימפולס הזה לעיתים כבוי או חבוי. חלקנו לא מודעים לו, חלקנו לא זוכרים בכלל מתי חשנו אותו והיינו מחוברים אליו, וחלקנו זוכרים טוב, אך לא יודעים כיצד להשיב אותו ובעיקר מתגעגעים אליו.
ישנן המון דוגמאות לכך – מי מאיתנו לא מתגעגע לאיזה רגע שהוא זוכר מהילדות, רגע שבו הרגיש חופשי ומלא חיות, תנועה ושמחה טבעית, רגע גאווה בציור שציירנו ואהבנו מאוד, רכיבה על אופניים לבד פעם ראשונה, התנדנדות לגובה בנדנדה, שחייה בים, צלילה ראשונה, נהיגה ראשונה ברכב, אהבה ראשונה.
מדובר ברגעים קטנים בהם הרגשנו מחוברים לפעימה שלנו, לאימפולס הטבעי שלנו לנוע ולהתבטא.
ניתן לראות דוגמא טובה לכך אצל ילדים שרק למדו ללכת. שיכורים מעצמאות ותחושת הישג חדשה נראה אותם לרוב נופלים וקמים שוב ושוב בהתלהבות מדבקת, רצים לכל עבר באושר עצום ומשמיעים צעקות קטנות וקולות של שמחה – ברגע זה בו הם הם הולכים לראשונה כל חלק בגוף מלא חיים וביטוי, כל רבדי התנועה, הרגש והמחשבה מחוברים לאימפולס בריא של חיים, ליצירה הראשונה שהיא לגמרי שלהם – התרוממות על שתי רגליים בכוחות עצמם ויצירת הצעד הראשון.
בטיפול בביוסינטזה אחת המטרות המרכזיות של כל תהליך מול מטופל הוא לסייע למטופל להתחבר לפעימה הטבעית שלו, לאימפולס של חיים. וכאשר מדובר בפעימה או באימפולס של חיים מדובר באופן טבעי גם ביצירה ויצירתיות.
הרבה פעמים אנו בוחנים יחד עם המטופל לאיזה מקורות כח והשראה הוא מחובר – שכן יצירה ובעיקר יצירה של שינוי, אינה אפשרית כשהאדם רק נותן, מטפל, עובד ומשקיע אנרגיות בחוץ.
יצירה אפשרית כאשר האדם מחובר למה שממלא אותו, שמזין אותו, שנותן לו השראה וכח לנוע קדימה.
ולכן אנו בודקים ביחד עם המטופל:
האם הוא משתתף בחיים מתוך מקום של חיבור ופעימה? או האם הוא "נמנע" מהחיים?
כיצד והאם הוא יוצר מערכות יחסים חדשות? הזדמנויות לשינוי? לפרנסה?
כיצד והאם הוא מבטא את עצמו? את רגשותיו ומחשבותיו? כיצד הוא מתבטא בקול ובתנועה?
האם הוא מחובר לאימפולס בריא של חיים שעוזר לו להתפתח, ללמוד, לשפר את איכות חייו?
ואם לא כך, מה עוצר אותו? מדוע הוא נמנע? מה נשכח? מה יושב שם?
האם יש לו חוויה פנימית של עצמו או דימוי פנימי שמגבילים אותו?
האם יש בו ביקורת ושיפוט עצמי שמונעים ממנו? האם קיימת שם איזו חוויה שלילית מהעבר או טראומה?
האם אותה הימנעות או היעדר חיבור באים לידי ביטוי גם במנח הגוף? בנשימה? בתופעות רפואיות כרוניות? בדיכאון?
בביוסינתזה אנו מגדירים פעולה בריאה בדרך הבאה:
אם האדם יכול לנוע בעולם, להביע את דעתו ואת עצמו, ולעשות מה שנכון לו – אז הוא מחובר לעצמו.
ברור לנו למשל שצייר או סופר אשר סובל מדיכאון יתקשה ליצור ולהתחבר למקורות השראה ויצירתיות. זוהי דוגמא (קיצונית אולי) למקרה בו אין פעולה בריאה ואימפולס חיים בריא – בדיכאון אדם חווה ריקנות, צמצום, כיווץ, תחושות עצב קשות, והיעדר אנרגיה ומוטיבציה – אימפולס החיים כבוי או שאותו אדם אינו מחובר אליו עד כדי כך שאינו זוכר כלל שאי פעם היה ואינו מאמין שאי פעם יחזור. במצב כזה התפקוד בחיים יורד, היכולת לעבוד, לנהל מערכות יחסים וליצור נפגעת.
אמנם אדם אשר אינו מחובר לאימפולס החיים וליצירה אינו בהכרח חולה בדיכאון, אך באותה מידה ניתן לראות שהוא פחות מחובר לחיים וליצירה, או שהוא מחובר לחיים ולעצמו ברמה מינימלית שמאפשרת לו הישרדות וקיום סביר בלבד.
כאשר האדם אינו מחובר לאימפולס בריא של תנועה ולפעימה הטבעית שלו נראה מולנו לרוב אדם עייף, טרוד במשימות היום-יום, אשר רוב רובו מושקע אנרגטית במה שצריך או מצפים ממנו לעשות, ופחות במה שהוא רוצה לעשות ובמה שנכון לו.
נראה מולנו אדם שמשתוקק לשנות או ליצור ולא מצליח, אדם שמתגעגע לחופש כלשהו, שכמה כמיהה לעיתים בלתי מודעת למשהו "אחר" בחייו. התחושה תהיה שהכל "אותו דבר", "שום דבר לא משתנה", יש הכל אבל "משהו חסר".
ומהו אותו דבר שחסר? זוהי הפעימה, האימפולס שכבה או שאיננו מחוברים אליו.
אין אדם ללא אימפולס של חיים. כולנו היינו מחוברים לאימפולס הזה בשלב זה או אחר. ולמזלנו, הגוף זוכר. בגוף קיימים זכרונות פיזיים ורגשיים של האימפולסים הראשוניים שלנו, של החיבור הראשוני שלנו לחיים ולניצוץ שהניע את הכל. זהו הניצוץ או הדחף שגרם לנו להיאחז בחיים מראשית קיומנו, שדחף אותנו לפלס את דרכנו בלידה ולדחוף אותנו החוצה מהרחם, שגרם לנו לצעוק צעקה ראשונית ולנשום את נשימתנו הראשונה בכוחות עצמנו, שגרם לנו לנוע קדימה ולזחול או לעמוד על שתי רגליים וללכת בפעם הראשונה.
גם אם כרגע הגוף עייף ועסוק בהישרדות או בהימנעות וצמצום, תמיד קיים שם אותו זיכרון ראשוני, אותו ניצוץ ישן של חיבור לחיים, של שאיפה להתבטא, לנוע, להתרחב.
כאן טמון הקשר בין התהליך הטיפולי בביוסינתזה ליצירה ויצירתיות. בין אם אותו אדם הוא אמן ובין אם לאו, אנו נשאף לסייע לו להתחבר מחדש לאימפולס בריא של יצירה ותנועה, נשאף לסייע לו, אם זה רצונו, להתחבר מחדש לגוף, למשאבים, למקורות השראה, להתחבר מחדש לתנועה, לקול ולביטוי עצמי, אשר יסייעו לו לנוע בעולם ממקום מחובר, להביא אליו את הדברים שהוא רוצה ולעשות מה שנכון לו.
ואם נדגים רעיון זה באמצעות העבודה בשדות מוטוריים, כאשר אנו עובדים עם אדם שאינו מחובר לאימפולס של חיים ויצירה נראה לרוב אדם בשדה הכיווץ – השרירים מכווצים, הנשימה אינה חופשית, ההתנהלות בעולם אינה מתוך שאיפה בריאה להתרחב ולצמוח, אלא מתוך רצון להימנע או להתחבא ולשרוד בלבד.
אדם כזה יפעל לרוב גם בשדה הספיגה – יהיה פאסיבי יותר בהתנהלותו, לוקח פנימה אבל לא מתבטא החוצה. משקיע אנרגיה ומתרוקן אבל לא נטען ומתמלא. לא מחובר לשדה של אקטיבציה, של תנועה ופעולה, ולכן מתקשה ביצירת שינויים, הזדמנויות ומערכות יחסים.
היעדר החיבור של המטופל לאימפולס של חיים וליצירה ויצירתיות יבואו לידי ביטוי גם ברובד המחשבתי, הרגשי והתנועתי -
ברובד המחשבתי- נפגוש דימויים עצמיים מגבילים, ביקורת עצמית, שיפוט שחוסם את התנועה והאימפולס.
ברובד הרגשי – נפגוש רגשות לא נעימים שמונעים מאיתנו להתבטא ולצאת החוצה, נפגוש לעיתים גם נתק רגשי, תחושה של "אני לא יודע מה אני מרגיש".
ברובד התנועתי – נפגוש טווח רחב של תופעות מחוסר חיבור לגוף והימנעות מתנועה, עשייה וביטוי ועד שרירים תפוסים ותופעות כרוניות נוספות.
כאשר נחקור עם אותו אדם למה הוא מתגעגע, מתי הוא כן הרגיש מחובר, מהם מקורות הכח אותם שכח או הזניח, מהן המשאלות שאינן מקבלות ביטוי, נוכל לסייע לו להיזכר באימפולס הטבעי שלו.
באמצעות עבודה בתנועה ושדות מוטוריים, נוכל גם לעזור לו להתחבר דרך הגוף לאותה פעימה, להזכיר לגוף שהיא עוד קיימת, ולתת לגוף לחוות מחדש חוויה של חיבור והנאה מביטוי ותנועה.
כל חוויה קטנה כזו, בקליניקה ובחיי היום יום תעזור לאדם להיזכר מחדש ולהחיות מחדש את אותו אימפולס של חיים שנשכח. בדרך זו נוכל להרחיב לאט לאט את טווח הביטוי והתנועה של המטופל ולחבר אותו ליצירה ויצירתיות בחייו – בעבודה, במערכות יחסים, ובכל תחום אחר לפי בחירתו.
כיצד זה ייראה בסופו של תהליך? כל אדם שונה מהשני, לכל מטופל מקורות כח וכשרונות משלו, ולכל מטופל נכון ומתאים משהו אחר – עיסוק זה או אחר, קצב חיים כזה או אחר. החיבור לאימפולס של חיים וליצירה ויצירתיות הוא מסע סובייקטיבי עבור כל מטופל ותלוי במשאלות שלו, באופי ובבחירות שלו בחיים, של מה נכון עבורו, ומה מתאים בדיוק לו.
אסיים בדוגמא מהקליניקה ומתהליך טיפולי של מטופל:
גבר בסביבות גיל 30 הגיע אלי לטיפול. הסיבה שבגללה הגיע לטיפול אינה קשורה (לכאורה) באופן ישיר לתחום של יצירה ויצירתיות, אך במהלך הטיפול אנו מגלים שאחד המשאבים הכי גדולים שלו הוא יצירה ובעיקר כתיבה. הוא למד אומנות וכתיבה יוצרת אך הזניח את העיסוק בכך משום שחיי היום יום והמציאות דרשו ממנו דברים אחרים – להתפרנס, לשרוד, למצוא עבודה שמכניסה יותר.
למרות זאת, כאשר הוא מדברת על הציורים שצייר או הסיפורים שכתב פעם אני יכולה לראות שהוא מתמלא חיות ושכל גופו נחלץ פתאום מהנוקשות האופינית לו ומקבל המון גמישות ותנועתיות מסוג שלא ראיתי בו קודם.
באחד הטיפולים אני מעודדת אותו להביע איזו תחושה חדשה וטובה שעלתה בו על הדף, להתחבר לתנועה ולהמשיך את אותה תחושה טובה על הדף – לא "לצייר", אלא לנוע עם הצבע. הוא מתחבר וממשיך את התנועה שעלתה לו בגוף על הדף, מצייר צורות וצבעים ופתאום נעצר. הגוף נסוג לאחור, ההבעה נעשית חמורה ועולה רושם שמשהו נחסם, משהו קשה עלה.
בהמשך הבירור אנו מגלים ביחד שבכל פעם שהוא מנסה ליצור משהו עוצר אותו. לפעמים זו ביקורת פנימית ושיפוט לגבי איך זה צריך להיראות, לפעמים עולה כעס, ולפעמים זיכרון של ביקורת שקיבל על היצירות שלו או ניסיונות של הסביבה לתקן ולהגיד איך זה "צריך" להיות. באותו אופן אנו מצליחים לעשות קישור לשאר תחומי החיים ולנושאים שבגללם הגיע לטיפול – בכל פעם שעולה אימפולס לנוע, לעשות, או ליצור בחיים, משהו חוסם ומגביל. המציאות לא מאפשרת, הסביבה אומרת לו שהוא צריך לנהוג אחרת, ובכל פעם שהוא מוציא החוצה את שלל הצבעים שבו ומנסה להתרחב ולהביע, מישהו מגביל אותו ואומר לו "להירגע". כך היה כשהיה קטן, וכך נשארה בו אותה תחושה גם היום כשהוא אדם בוגר.
אלא שהאימפולס הזה שלו ליצור ולהביע הוא בדיוק הכח המרכזי בחייו שלא ניתן לו ביטוי – שנחסם תחילה ע"י הסביבה ואחר כך על ידיו בעצמו. בתוך האימפולס הזה חבויים מקורות הכח שלו – היכולת היצירתית שלו שבאה לידי ביטוי בהתנדבות ובעבודה עם ילדים – שם הוא מרגיש חופשי, חיוני ומלא תנועה. שם הוא מרגיש משמעותי ומסופק.
על האימפולס שעולה ונחסם אנו עובדים בקליניקה גם באמצעות הציור וגם באמצעות תנועה ומגע, אנו מחפשים ביחד איזו תנועה נדרשת בשביל לתת לאימפולס לעלות ולהתקיים, לבוא לידי ביטוי. במקביל אנו בודקים ביחד אילו חוויות פנימיות ואיזה שיפוט עצמי מונע ממנו לנוע, ומה מקורו. אנו מחזקים את החלקים הטובים והחיוניים שבו, ככלי מרכזי להתמודד עם מה שמגביל, עם מה שקשה.
בהמשך הטיפול אני מעודדת אותו להתחבר לעוד משאבים שלו – לכל מה שמוציא ממנו חיים ועשייה מהנה – טבע, ציור, עבודה עם ילדים – לאט לאט אנו בודקים אילו בחירות עשה בחיים עד עתה ומדוע בחר בעבודות קשות ולא מספקות שגרמו לו סבל או במערכות יחסים שרק לקחו ממנו. אנו בודקים ביחד גם כיצד הוא יכול לבחור לעצמו בחירות חדשות שבהן באים לידי ביטוי הכשרונות והמשאבים שלו. כיצד הוא יכול ליצור לעצמו חיי יום יום שיש בהם דברים שנכונים לו וממלאים אותו. הדרך לשם כמובן לא קלה, המציאות עדיין מקשה, אבל הפעם הוא מתנהל מתוך בחירה ומתוך מודעות מה עושה לו טוב ומה מתאים לו, הוא מתחיל לנוע בעולם מתוך היכרות עם עצמו וחיבור לאימפולס שלו כשהוא מודע יותר מבעבר מה עושה לו טוב, מה מרוקן אותו, מה מתאים לו ומה מגביל אותו ומצמצם אותו.
מקור התרשים: http://www.visualthesaurus.com
תגיות: אימפולס · תנועה · ביוסינתזה · יצירתיות · יצירהניתן להגיב.
