תנודות / קרן דוד

פסיכותרפיה גופנית, מחשבה-רגש-תנועה

תנודות / קרן דוד header image 4

על יצירה, יצירתיות ואימפולס של חיים

ספטמבר 14, 2011 מאת admin
ניתן להגיב

יצירה ויצירתיות הן חלק בלתי נפרד מחיינו. איננו חייבים להיות סופרים או אמנים על מנת ליצור.

במהלך חיינו אנו יוצרים ובוראים כדרך חיים, כטבע ראשון ושני: אנו יוצרים קשר, יוצרים מערכות יחסים (חברויות, זוגיות), יוצרים לעצמנו הזדמנויות, שינויים בעצמנו ובסביבה שלנו. אנו יוצרים ובוראים את המשפחות שלנו, את הילדים שלנו, את הבית שלנו, את מסלול חיינו ודרכנו בעולם, וגם כאשר אנו מתבטאים בעולם אנו יוצרים קול, תנועה, רגש ומחשבה.

גם ליצירתיות חלק חשוב בחיינו. אנו נדרשים לפתרונות יצירתיים ולאלתורים בעבודה שלנו, מול הילדים שלנו, בחיי היום-יום שלנו, בכביש ואפילו במו"מ כשאנו רוכשים משהו. היצירתיות שלנו באה לידי ביטוי בטעם האישי שמבטא אותנו החוצה, שאומר לסביבה מי אנחנו – בבתים שלנו, בהעדפות שלנו לצבע אהוב, לבגד, למכונית, לרהיט, בשמות שאנו מעניקים לילדינו, בערכים שאנו מביאים איתנו, בדעות וברעיונות שאנו מבטאים.

מעבר לכל, היצירה והיצירתיות שבנו הן חלק בלתי נפרד מהאימפולס הטבעי שלנו, מהדחף לחיות. האדם, כבעל חיים כמו כל בעל חיים ביקום הזה הוא בעל דחף ראשוני ומולד לשרוד ולחיות. כבני אדם יש לנו גם משאלה פנימית ליצור, להתבטא, להגשים, להשאיר חותם, להתרחב, לתת השראה, להשפיע.

זהו למעשה אימפולס החיים, זו הפעימה הטבעית שלנו. החיבור שלנו לעצמנו ולסביבה הוא שמעניק לנו השראה ודחף להתפתח, לנוע, להתבטא, ליצור, אך אצל חלק גדול מאיתנו האימפולס הזה לעיתים כבוי או חבוי. חלקנו לא מודעים לו, חלקנו לא זוכרים בכלל מתי חשנו אותו והיינו מחוברים אליו, וחלקנו זוכרים טוב, אך לא יודעים כיצד להשיב אותו ובעיקר מתגעגעים אליו.

ישנן המון דוגמאות לכך – מי מאיתנו לא מתגעגע לאיזה רגע שהוא זוכר מהילדות, רגע שבו הרגיש חופשי ומלא חיות, תנועה ושמחה טבעית, רגע גאווה בציור שציירנו ואהבנו מאוד, רכיבה על אופניים לבד פעם ראשונה, התנדנדות לגובה בנדנדה, שחייה בים, צלילה ראשונה, נהיגה ראשונה ברכב, אהבה ראשונה.

מדובר ברגעים קטנים בהם הרגשנו מחוברים לפעימה שלנו, לאימפולס הטבעי שלנו לנוע ולהתבטא.

ניתן לראות דוגמא טובה לכך אצל ילדים שרק למדו ללכת. שיכורים מעצמאות ותחושת הישג חדשה נראה אותם לרוב נופלים וקמים שוב ושוב בהתלהבות מדבקת, רצים לכל עבר באושר עצום ומשמיעים צעקות קטנות וקולות של שמחה – ברגע זה בו הם הם הולכים לראשונה כל חלק בגוף מלא חיים וביטוי, כל רבדי התנועה, הרגש והמחשבה מחוברים לאימפולס בריא של חיים, ליצירה הראשונה שהיא לגמרי שלהם – התרוממות על שתי רגליים בכוחות עצמם ויצירת הצעד הראשון.

בטיפול בביוסינטזה אחת המטרות המרכזיות של כל תהליך מול מטופל הוא לסייע למטופל להתחבר לפעימה הטבעית שלו, לאימפולס של חיים. וכאשר מדובר בפעימה או באימפולס של חיים מדובר באופן טבעי גם ביצירה ויצירתיות.

הרבה פעמים אנו בוחנים יחד עם המטופל לאיזה מקורות כח והשראה הוא מחובר – שכן יצירה ובעיקר יצירה של שינוי, אינה אפשרית כשהאדם רק נותן, מטפל, עובד ומשקיע  אנרגיות בחוץ.

יצירה אפשרית כאשר האדם מחובר למה שממלא אותו, שמזין אותו, שנותן לו השראה וכח לנוע קדימה.

ולכן אנו בודקים ביחד עם המטופל:

האם הוא משתתף בחיים מתוך מקום של חיבור ופעימה? או האם הוא "נמנע" מהחיים?

כיצד והאם הוא יוצר מערכות יחסים חדשות? הזדמנויות לשינוי? לפרנסה?

כיצד והאם הוא מבטא את עצמו? את רגשותיו ומחשבותיו? כיצד הוא מתבטא בקול ובתנועה?

האם הוא מחובר לאימפולס בריא של חיים שעוזר לו להתפתח, ללמוד, לשפר את איכות חייו?

ואם לא כך, מה עוצר אותו? מדוע הוא נמנע? מה נשכח? מה יושב שם?

האם יש לו חוויה פנימית של עצמו או דימוי פנימי שמגבילים אותו?

האם יש בו ביקורת ושיפוט עצמי שמונעים ממנו? האם קיימת שם איזו חוויה שלילית מהעבר או טראומה?

האם אותה הימנעות או היעדר חיבור באים לידי ביטוי גם במנח הגוף? בנשימה? בתופעות רפואיות כרוניות? בדיכאון?

בביוסינתזה אנו מגדירים פעולה בריאה בדרך הבאה:

אם האדם יכול לנוע בעולם, להביע את דעתו ואת עצמו, ולעשות מה שנכון לו – אז הוא מחובר לעצמו.

ברור לנו למשל שצייר או סופר אשר סובל מדיכאון יתקשה ליצור ולהתחבר למקורות השראה ויצירתיות. זוהי דוגמא (קיצונית אולי) למקרה בו אין פעולה בריאה ואימפולס חיים בריא – בדיכאון אדם חווה ריקנות, צמצום, כיווץ, תחושות עצב קשות, והיעדר אנרגיה ומוטיבציה – אימפולס החיים כבוי או שאותו אדם אינו מחובר אליו עד כדי כך שאינו זוכר כלל שאי פעם היה ואינו מאמין שאי פעם יחזור. במצב כזה התפקוד בחיים יורד, היכולת לעבוד, לנהל מערכות יחסים וליצור נפגעת.

אמנם אדם אשר אינו מחובר לאימפולס החיים וליצירה אינו בהכרח חולה בדיכאון, אך באותה מידה ניתן לראות שהוא פחות מחובר לחיים וליצירה, או שהוא מחובר לחיים ולעצמו ברמה מינימלית שמאפשרת לו הישרדות וקיום סביר בלבד.

כאשר האדם אינו מחובר לאימפולס בריא של תנועה ולפעימה הטבעית שלו נראה מולנו לרוב אדם עייף, טרוד במשימות היום-יום, אשר רוב רובו מושקע אנרגטית במה שצריך או מצפים ממנו לעשות, ופחות במה שהוא רוצה לעשות ובמה שנכון לו.

נראה מולנו אדם שמשתוקק לשנות או ליצור ולא מצליח, אדם שמתגעגע לחופש כלשהו, שכמה כמיהה לעיתים בלתי מודעת למשהו "אחר" בחייו. התחושה תהיה שהכל "אותו דבר", "שום דבר לא משתנה", יש הכל אבל "משהו חסר".

ומהו אותו דבר שחסר? זוהי הפעימה, האימפולס שכבה או שאיננו מחוברים אליו.

אין אדם ללא אימפולס של חיים. כולנו היינו מחוברים לאימפולס הזה בשלב זה או אחר. ולמזלנו, הגוף זוכר.  בגוף קיימים זכרונות פיזיים ורגשיים של האימפולסים הראשוניים שלנו, של החיבור הראשוני שלנו לחיים ולניצוץ שהניע את הכל. זהו הניצוץ או הדחף שגרם לנו להיאחז בחיים מראשית קיומנו, שדחף אותנו לפלס את דרכנו בלידה ולדחוף אותנו החוצה מהרחם, שגרם לנו לצעוק צעקה ראשונית ולנשום את נשימתנו הראשונה בכוחות עצמנו, שגרם לנו לנוע קדימה ולזחול או לעמוד על שתי רגליים וללכת בפעם הראשונה.

גם אם כרגע הגוף עייף ועסוק בהישרדות או בהימנעות וצמצום, תמיד קיים שם אותו זיכרון ראשוני, אותו ניצוץ ישן של חיבור לחיים, של שאיפה להתבטא, לנוע, להתרחב.

כאן טמון הקשר בין התהליך הטיפולי בביוסינתזה ליצירה ויצירתיות. בין אם אותו אדם הוא אמן ובין אם לאו, אנו נשאף לסייע לו להתחבר מחדש לאימפולס בריא של יצירה ותנועה, נשאף לסייע לו, אם זה רצונו, להתחבר מחדש לגוף, למשאבים, למקורות השראה, להתחבר מחדש לתנועה, לקול ולביטוי עצמי, אשר יסייעו לו לנוע בעולם ממקום מחובר, להביא אליו את הדברים שהוא רוצה ולעשות מה שנכון לו.

ואם נדגים רעיון זה באמצעות העבודה בשדות מוטוריים, כאשר אנו עובדים עם אדם שאינו מחובר לאימפולס של חיים ויצירה נראה לרוב אדם בשדה הכיווץ – השרירים מכווצים, הנשימה אינה חופשית, ההתנהלות בעולם אינה מתוך שאיפה בריאה להתרחב ולצמוח, אלא מתוך רצון להימנע או להתחבא ולשרוד בלבד.

אדם כזה יפעל לרוב גם בשדה הספיגה – יהיה פאסיבי יותר בהתנהלותו, לוקח פנימה אבל לא מתבטא החוצה. משקיע אנרגיה ומתרוקן אבל לא נטען ומתמלא. לא מחובר לשדה של אקטיבציה, של תנועה ופעולה, ולכן מתקשה ביצירת שינויים, הזדמנויות ומערכות יחסים.

היעדר החיבור של המטופל לאימפולס של חיים וליצירה ויצירתיות יבואו לידי ביטוי גם ברובד המחשבתי, הרגשי והתנועתי -

ברובד המחשבתי- נפגוש דימויים עצמיים מגבילים, ביקורת עצמית, שיפוט שחוסם את התנועה והאימפולס.

ברובד הרגשי – נפגוש רגשות לא נעימים שמונעים מאיתנו להתבטא ולצאת החוצה, נפגוש לעיתים גם נתק רגשי, תחושה של "אני לא יודע מה אני מרגיש".

ברובד התנועתי – נפגוש טווח רחב של תופעות מחוסר חיבור לגוף והימנעות מתנועה, עשייה וביטוי ועד שרירים תפוסים ותופעות כרוניות נוספות.

כאשר נחקור עם אותו אדם למה הוא מתגעגע, מתי הוא כן הרגיש מחובר, מהם מקורות הכח אותם שכח או הזניח, מהן המשאלות שאינן מקבלות ביטוי, נוכל לסייע לו להיזכר באימפולס הטבעי שלו.

באמצעות עבודה בתנועה ושדות מוטוריים, נוכל גם לעזור לו להתחבר דרך הגוף לאותה פעימה, להזכיר לגוף שהיא עוד קיימת, ולתת לגוף לחוות מחדש חוויה של חיבור והנאה מביטוי ותנועה.

כל חוויה קטנה כזו, בקליניקה ובחיי היום יום תעזור לאדם להיזכר מחדש ולהחיות מחדש את אותו אימפולס של חיים שנשכח. בדרך זו נוכל להרחיב לאט לאט את טווח הביטוי והתנועה של המטופל ולחבר אותו ליצירה ויצירתיות בחייו – בעבודה, במערכות יחסים, ובכל תחום אחר לפי בחירתו.

כיצד זה ייראה בסופו של תהליך? כל אדם שונה מהשני, לכל מטופל מקורות כח וכשרונות משלו, ולכל מטופל נכון ומתאים משהו אחר – עיסוק זה או אחר, קצב חיים כזה או אחר.  החיבור לאימפולס של חיים וליצירה ויצירתיות הוא מסע סובייקטיבי עבור כל מטופל ותלוי במשאלות שלו, באופי ובבחירות שלו בחיים, של מה נכון עבורו, ומה מתאים בדיוק לו.

אסיים בדוגמא מהקליניקה ומתהליך טיפולי של מטופל:

גבר בסביבות גיל 30 הגיע אלי לטיפול. הסיבה שבגללה הגיע לטיפול אינה קשורה (לכאורה) באופן ישיר לתחום של יצירה ויצירתיות, אך במהלך הטיפול אנו מגלים שאחד המשאבים הכי גדולים שלו הוא יצירה ובעיקר כתיבה. הוא למד אומנות וכתיבה יוצרת אך הזניח את העיסוק בכך משום שחיי היום יום והמציאות דרשו ממנו דברים אחרים – להתפרנס, לשרוד, למצוא עבודה שמכניסה יותר.

למרות זאת, כאשר הוא מדברת על הציורים שצייר או הסיפורים שכתב פעם אני יכולה לראות שהוא מתמלא חיות ושכל גופו נחלץ פתאום מהנוקשות האופינית לו ומקבל המון גמישות ותנועתיות מסוג שלא ראיתי בו קודם.

באחד הטיפולים אני מעודדת אותו להביע איזו תחושה חדשה וטובה שעלתה בו על הדף, להתחבר לתנועה ולהמשיך את אותה תחושה טובה על הדף – לא "לצייר", אלא לנוע עם הצבע. הוא מתחבר וממשיך את התנועה שעלתה לו בגוף על הדף, מצייר צורות וצבעים ופתאום נעצר. הגוף נסוג לאחור, ההבעה נעשית חמורה ועולה רושם שמשהו נחסם, משהו קשה עלה.

בהמשך הבירור אנו מגלים ביחד שבכל פעם שהוא מנסה ליצור משהו עוצר אותו. לפעמים זו ביקורת פנימית ושיפוט לגבי איך זה צריך להיראות, לפעמים עולה כעס, ולפעמים זיכרון של ביקורת שקיבל על היצירות שלו או ניסיונות של הסביבה לתקן ולהגיד איך זה "צריך" להיות. באותו אופן אנו מצליחים לעשות קישור לשאר תחומי החיים ולנושאים שבגללם הגיע לטיפול – בכל פעם שעולה אימפולס לנוע, לעשות, או ליצור בחיים, משהו חוסם ומגביל. המציאות לא מאפשרת, הסביבה אומרת לו שהוא צריך לנהוג אחרת, ובכל פעם שהוא מוציא החוצה את שלל הצבעים שבו ומנסה להתרחב ולהביע, מישהו מגביל אותו ואומר לו "להירגע". כך היה כשהיה קטן, וכך נשארה בו אותה תחושה גם היום כשהוא אדם בוגר.

אלא שהאימפולס הזה שלו ליצור ולהביע הוא בדיוק הכח המרכזי בחייו שלא ניתן לו ביטוי –  שנחסם תחילה ע"י הסביבה ואחר כך על ידיו בעצמו. בתוך האימפולס הזה חבויים מקורות הכח שלו – היכולת היצירתית שלו שבאה לידי ביטוי בהתנדבות ובעבודה עם ילדים – שם הוא מרגיש חופשי, חיוני ומלא תנועה. שם הוא מרגיש משמעותי ומסופק.

על האימפולס שעולה ונחסם אנו עובדים בקליניקה גם באמצעות הציור וגם באמצעות תנועה ומגע, אנו מחפשים ביחד איזו תנועה נדרשת בשביל לתת לאימפולס לעלות ולהתקיים, לבוא לידי ביטוי. במקביל אנו בודקים ביחד אילו חוויות פנימיות ואיזה שיפוט עצמי מונע ממנו לנוע, ומה מקורו. אנו מחזקים את החלקים הטובים והחיוניים שבו, ככלי מרכזי להתמודד עם מה שמגביל, עם מה שקשה.

בהמשך הטיפול אני מעודדת אותו להתחבר לעוד משאבים שלו – לכל מה שמוציא ממנו חיים ועשייה מהנה – טבע, ציור, עבודה עם ילדים – לאט לאט אנו בודקים אילו בחירות עשה בחיים עד עתה ומדוע בחר בעבודות קשות ולא מספקות שגרמו לו סבל או במערכות יחסים שרק לקחו ממנו. אנו בודקים ביחד גם כיצד הוא יכול לבחור לעצמו בחירות חדשות שבהן באים לידי ביטוי הכשרונות והמשאבים שלו. כיצד הוא יכול ליצור לעצמו חיי יום יום שיש בהם דברים שנכונים לו וממלאים אותו. הדרך לשם כמובן לא קלה, המציאות עדיין מקשה, אבל הפעם הוא מתנהל מתוך בחירה ומתוך מודעות מה עושה לו טוב ומה מתאים לו, הוא מתחיל לנוע בעולם מתוך היכרות עם עצמו וחיבור לאימפולס שלו כשהוא מודע יותר מבעבר מה עושה לו טוב, מה מרוקן אותו, מה מתאים לו ומה מגביל אותו ומצמצם אותו.

 

מקור התרשים: http://www.visualthesaurus.com

תגיות:   · · · · ניתן להגיב.

הכל בגוף אחד – על מנעד רגשות, הכלה ותנועה בביוסינתזה

ינואר 20, 2011 מאת admin
ניתן להגיב

הפעם בחרתי לכתוב על עיקרון מרכזי מאוד בטיפול בביוסינתזה, עיקרון שנקרא "הכל בגוף אחד". באמצעות עיקרון זה הייתי רוצה להדגים איך מתייחס הטיפול בביוסינתזה לרגשות "סותרים", מהי הכלה של רגשות מקבילים ומדוע היא חשובה לנו, מהם "שדות מוטוריים" וכיצד ניתן לעשות תנועה ומעבר בין רגשות שונים ותחושות גוף שונות כדרך ליצירת חוויה חדשה, שינוי או ריפוי בטיפול.

1.על רגשות סותרים ורגשות מקבילים

במהלך חיינו, הן בשגרת היום-יום והן בשעת משבר, אנו נתקלים בקשת רחבה של סוגי רגשות אותם אנו חווים. את חלקם של הרגשות קל לנו להביע ואת חלקם האחר אנו מתקשים להביע או חשים שהם "תקועים" בפנים. נוסף על כך, ישנם סוגי רגשות שאיננו חווים כלל או לפחות כך נדמה לנו, וזאת משום שרגש אחר זמין לנו יותר או שאת הרגש שאיננו מרגישים פשוט אין אנו יודעים לזהות או להביע. כך למשל, ישנם אנשים שקשה להם לכעוס וקל להם לחוש עצובים לעומת אחרים שלהם קל יותר לכעוס.

כאשר אנו מדברים על רגשות אנו בדרך כלל מדברים על רגשות עיקריים כגון: כעס, שמחה, עצב ופחד. אליהם מצטרף מגוון של רגשות נוספים כגון: קנאה, חרדה, שלווה, אהבה, שנאה, ועוד.

שלל הרגשות הללו קיימים בתוכנו ובסביבה, ואנו נפגשים עימם בסיטואציות חברתיות או מול עצמנו, כאשר פעמים רבות אנו חווים מה שנקרא "רגשות סותרים" – רגשות שלכאורה מנוגדים אחד לשני או שאינם קשורים זה לזה. כאשר אנו מרגישים אותם ביחד או בסמוך נוצר בנו קונפליקט. לעיתים קונפליקט זה יוצר מצב בו אנו לא מסוגלים לבטא או לפעול או לחילופין פועלים באופן הפוך למה שנדרש או למה שרצינו.

מקור הקונפליקט עשוי להיות חיצוני או פנימי – לעיתים יעלו בנו כמה סוגי רגשות במקביל, ולעיתים יעלה בנו רגש שיפגוש רגש "מנוגד" אחר אשר מקורו מבחוץ, אצל מישהו מולנו (בן-זוג, חבר לעבודה, קרוב משפחה). המפגש בין רגשות אלו, בין אם כולם שלנו ובין אם חלקם של האנשים סביבנו, עשוי להעלות תחושות בלבול או סתירה, אליהן אנו מגיבים תוך שימוש בכל מיני הגנות, כמו למשל להכחיש רגש אחד לטובת האחר או להדחיק רגש שלנו לטובת אימוץ רגש של מישהו אחר. ההתמודדות שלנו עם רגשות מקבילים או סותרים תלויה ביכולת ההכלה שלנו, במרחב הפנימי שלנו ובתחושת הגבול שלנו מול העולם.

למעשה, המושג "רגשות סותרים" או "מנוגדים" הוא מושג בעייתי משום שהוא מניח או מגדיר מראש שרגשות עשויים לסתור זה את זה או שרגש מסוים אינו יכול או צריך להתקיים לצד רגש אחר.

רובנו למשל חושבים ששנאה ואהבה או שמחה ועצב הם רגשות מנוגדים זה לזה, אך למעשה, התבוננות בתוכנו ובמצבים בהם אנו נמצאים בחיים יכולה לחשוף לאט את ההכרה שלכל רגש יש מקום משלו ושרגשות, שונים ככל שיהיו זה מזה, מתקיימים בהרבה מקרים במקביל ובו-זמנית, בתוכנו ובסביבה בה אנו חיים.

כאשר אני שמח מאוד אני גם קצת פוחד שהשמחה תיגמר, שמשהו ישתבש, שמה שיש לי ייעלם.

כאשר אני כועס נורא אני למעשה עצוב על צורך שלי שלא נענה.

כאשר אני עצוב מאוד אני למעשה גם כועס ובסתר לבי אני גם מקווה לרגעים טובים יותר.

2. ההכרה בקיומם המקביל של רגשות

מדוע ההכרה בקיומם המקביל של רגשות חשובה לנו? במה זה יכול להועיל?

כאנשים בוגרים אשר חוו חוויות מסוגים שונים, רובנו מכירים בכך שמצבים בהם אנו חשים אושר, סיפוק, כאב, אובדן, צחוק, כעס, או שמחה הם מצבים בני חלוף, לטוב ולרע.

יכולתו של אדם לתפקד בחייו בצורה מלאה מושפעת במידה רבה מהיכולת שלו להכיל ולנוע בין מצבים שונים ובין רגשות שונים ובכך לקיים עיקרון מרכזי מאוד של תנועה מחזורית בחיים – של מעבר תחושות נעימות לפחות נעימות, בין שמחה לצער לשמחה וחוזר חלילה.

כאשר אנו לומדים להכיר ולזהות את הרגשות שעולים בנו ולומדים להכיר בכך שרגשות שונים מתקיימים במקביל באותו גוף, באותה נפש, באותו אדם, אנו למעשה "יוצרים להם מקום" ומרחב להתקיים ללא קונפליקט וללא סתירה, ובכך אנו מקבלים מעין מפתח ראשוני ליצירת תנועה ומעבר בין הרגשות, לקבלה שלהם ולהטבת מצבנו.

את העיקרון הזה ניתן להמחיש בצורה טובה יותר דרך הגוף – וזאת משום שכשם שאנו מרגישים רגשות מקבילים, אנו חשים בגוף תחושות מקבילות.

3. עונג, כאב ותחושות גוף מקבילות

אם נלך אחורה לשורשיה של הפסיכולוגיה המערבית הקלאסית נמצא את אחת ההבחנות המוכרות והידועות של פרויד אשר טען שהאדם מונע מתוך דחפים קדומים ומתוך דחף ליצירת עונג ולסיפוק תוך שאיפה להימנע ככל שניתן מכאב. נקודת המבט של פרויד היתה נקודת מבט שמבקשת לגרום לאדם (באמצעות הפסיכואנליזה) להכיר במקורו וקיומו של הכאב, להתאבל עליו, לעדן את הדחף הראשוני ולהשלים עם המציאות. מאוחר יותר, התייחס וילפרד ביון, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי בריטי, לעיקרון הכאב והעונג של פרויד ופיתח אותו לכדי טענה לפיה ההכרה בכאב אינה מיועדת רק על מנת להשלים עם קיומו, אלא הכרחית להתפתחותו של האדם. לפי גישתו של ביון, ההתמודדות עם הכאב הכרחית להתפתחות האדם וממנה נובעת יכולתו לצמוח.

תורות בודהיסטיות, לעומת זאת, מבקשות לבטל לגמרי את שיעבוד האדם לעיקרון העונג וגורסות כי התעלות מעל לשיעבוד האדם לעיקרון העונג תביא לשחרורו ולהארה.

כך או כך, אנו יכולים להתבונן בעיקרון זה מבלי להיכנס לעומקה של כל גישה ולהבין את יחסי הגומלין בין עונג וכאב, כי הרי ללא כאב אין עונג, וללא עונג אין כאב. בהקשר של הדיון שלנו כאן, נוכל לומר שהדיאלוג והמעברים בין עונג לכאב מושרשים בנו באופן ראשוני וקדום, ושעונג וכאב מתקיימים בחיינו ובגופנו גם הם במקביל כמנעד של תחושות שאינן בהכרח תחושות סותרות.

כיצד, אם כך, זה בא לידי ביטוי בגוף ובתחושות הגוף?

כאשר אנו חשים כאב או סבל באיבר מסוים או בחלק מסוים בגוף, אנו נוטים להתרכז בכאב, לבחון אותו ולמדוד אותו. נטייתנו הטבעית היא לרצות שהכאב ייעלם כלעומת שבא, ולפיכך רוב מאמצינו מוקדשים לטיפול בכאב עצמו. לדוגמא: כאשר נתפס לנו הצוואר אנו נוטים לבצע את התנועה שמעלה את הכאב שוב ושוב רק כדי לבדוק אם הכאב עודו שם. כאשר כואב לנו הגרון אנו נוטים לבצע פעולת בליעה אחת ועוד אחת, רק כדי למדוד את רמת הכאב ולבדוק אם עוד לא נעלם. באופן טבעי, ההתמקדות שלנו בכאב מעלה מיד את רמת הדאגה והחרדה שלנו, מחשבות רבות מתחילות להגיע והגוף נעשה טרוד יותר, מכווץ יותר וכואב יותר. וכאשר הגוף כואב, עולה חרדה טבעית שהכאב יישאר, שלא נחווה יותר עונג או תחושת רווחה. תחושות של כאב נוטות להשתלט על מרחבי הרגש המחשבה והתחושה הגופנית שלנו.

נוסף על כך, אנו חיים בעולם מערבי בו הורגלנו בתפישה רווחת אשר מבקשת קודם כל להעלים את הכאב, ולפיכך, כאשר מורגש בגוף כאב אנו שואפים לטפל בו, לתקוף אותו, להעלים אותו מתוך הקושי הטבעי להכיל אותו ומתוך העדפה ברורה וטבעית לחלוטין לתחושות נעימות יותר.

אם נסתכל על הכאב כחלק ממנעד שקיים בתוכנו, כמשהו שמתקיים באותו הגוף במקביל לתחושה של עונג או רווחה, מיד תעלה השאלה איך אפשר להרגיש בכלל משהו אחר כשיש כאב בגוף?

לפני כשנתיים סבלתי מכאבי גב עקב פריצת דיסק. הייתי מוגבלת בתנועה במשך כחצי שנה וסבלתי מכאב קבוע באיזור הסאקרום (חוליות עצם העצה בגב התחתון) עם הקרנות לרגליים. רוב הטיפולים והתרופות הקלו את הכאבים זמנית אך לא עזרו לי לחזור לתנועה רגילה. כשהתחלתי טיפול ביוגה-תראפיה, קיבלתי הבנה חדשה ושונה של מקור הכאב וההתמודדות איתו והצלחתי להגיע לא רק להקלה של הכאב אלא לטווח תנועה רחב וגמיש שלא הכרתי אף לפני פריצת הדיסק.

אבל מה עם הכאב שהשתלט וניהל את החיים באותה תקופה?

בימים בהם סבלתי מכאבים התמקד הטיפול בעיקר בהרפייה, בנשימות ובתשומת לב. אחד התרגילים הכי משמעותיים עבורי היה תרגיל של העברת תשומת הלב מהמקום הכואב בגוף למקום נעים. בתחילה, כאשר שכבתי על הגב ונשמתי, יכולתי להרגיש אך ורק את הכאב המוכר והקבוע. הכאב השפיע כמובן על אופן הנשימה שלי ומחשבותיי היו טרודות בו וממוקדות בו עד כדי כך שלא הבנתי איך אני אמורה לעשות משהו כל עוד כואב לי. עצם התחושה הזו העלתה המון תסכול, כעס, פחד, ועוד כאב.

תוך כדי עבודה איטית התבקשתי להתרכז בנשימה ולמצוא מקום אחד בגוף, קטן ושולי ככל שיהיה, שבו התחושה היא נעימה יחסית או לא כואבת. לאחר שאמרתי היכן בגוף מרגיש נעים למרות הכאב (למשל: כף היד הימנית) התבקשתי להתרכז בתחושה הקיימת בכף היד ולנשום. להפתעתי הרבה מאוד, הרגשתי את הנשימה מתרחבת מעט ואת הגוף מרפה. כאב הגב לא נעלם באורח פלא באותו רגע, אבל התחושה הכללית שלי היתה טובה יותר ורגועה יותר: נשמתי יותר טוב, הרגשתי פחות מכווצת, רמות התסכול, הכעס והחרדה ירדו וזאת למרות ובמקביל לכך שהגב עדיין כאב (אבל קצת קצת פחות) .

התרגיל הקטן הזה הוא דוגמא לכך, שבמקביל לכאב פיזי ותסכול רגשי יכולתי להרגיש גם תחושות נעימות בגוף. כתוצאה מכך, יכולתי להכיל בצורה טובה יותר את הרגשות שעלו בי עם הכאב – את התסכול, הייאוש, הכעס, ולראות איך במקביל עולים עם התחושה הנעימה הגוף גם רגשות נוספים של תקווה ושל שמחה, רגעית ככל שתהיה.

באמצעות תרגיל זה ותרגילים נוספים למדתי איך גם כשכאב נורא משתלט על הגוף עדיין יש מקום שבו באותו הרגע ממש ישנה תחושה נעימה, רפויה ולא כואבת, ואיך שתי התחושות שנראות מנוגדות, מתקיימות ביחד ובמקביל באותו גוף, בגוף שלי.

ההכלה של העונג לצד הכאב ושל הרגשות הקשים לצד הנעימים יותר, התאפשרה באמצעות התנועה העדינה ממקום כואב למקום נעים.

העיקרון של יצירת תנועה ומעבר מתחושה כואבת בגוף לתחושה נעימה מסייע לנו שלא להתקבע בתחושת הכאב ועוזר לנו להשיג הרפייה או אפילו רגע אחד של אי-כאב אשר משחרר אותנו מהמחשבה שהכאב הוא הדבר היחיד שקיים כרגע. מעבר לכך, המעבר מכאב לתחושה נעימה, או מכיווץ להתרחבות עוזר במקרים רבים לצמצם הכאב ולהתגבר עליו רק מעצם התנועה הלוך ושוב ממקום נעים למקום פחות נעים וחוזר חלילה.

עיקרון זה קיים גם בשיטת הטיפול SE (somatic experiencing) אשר פותחה ע"י הד"ר פיטר לוין ומתמחה בטיפול בנושאי טראומה ובהפרעת דחק פוסט טראומטי (PTSD). בטיפול בשיטה זו נעשה שימוש בעיקרון בשם "עיקרון המטוטלת". הטראומה אותה חווה המטופל היא למעשה אנרגיה שנתקעה בשרירים ולא נפרקה בעת האירוע ולפיכך משחזרת את עצמה בתופעות של פוסט טראומה כגון כיווץ, מתח, עוררות יתר, חנק וחרדה. עבודה לפי עיקרון המטוטלת מזמינה את המטופל להפנות תשומת לב ללא התערבות למקום כואב או טראומטי ולהעביר את תשומת הלב באופן הדרגתי למקום של החלמה.

למעשה, אנו לומדים בהדרגה לראות תמונה מקיפה של דואליות שמתקיימת בתוכנו, בסביבה שלנו וביקום בכלל. דואליות של תחושות עונג וכאב בגוף, של רגשות קשים ונעימים ושל מחשבות שליליות לצד חיוביות.

4. כיצד כל זאת בא לידי ביטוי בטיפול בביוסינתזה?

נקודת המוצא בביוסינתזה כמו גם בשיטות פסיכותרפיה גופניות אחרות היא שהגוף הנפש והמחשבה הם אחד. עפ"י הביוסינתזה בפרט, איזון ובריאות מושגים כאשר שלושת הרבדים מחשבה, רגש ותנועה מאוזנים וזורמים בהרמוניה, כאשר אדם פועל בחייו מתוך בחירה והיכרות של עצמו – תוך שיתוף פעולה בין מחשבותיו, לרגשותיו לתנועותיו בחיים.

כאמור, רגשות שנדמים לנו "מנוגדים" מתקיימים במקביל. תחושות גופניות של כאב ועונג מתקיימות אף הן באותו גוף בו זמנית, ולפיכך אנו משתמשים בעיקרון המרכזי לפיו "הכל בגוף אחד" ומסתמכים עליו כדי להסביר שמקור הכאב ומקור הריפוי נמצאים גם כן זה לצד זה באדם השלם.

הטיפול בביוסינתזה יוצא מנקודת הנחה שבמקום בו יש ייאוש ישנה גם תקווה, ובמקום שיש חולשה ניתן למצוא גם כח. לפיכך, בטיפול לא נתמקד אך ורק בבירור מקור הקושי ושורשיו עם המטופל, אלא גם (ובאופן מרכזי למדי) בשאלה מהם מקורות הכח של אותו אדם, ומהם המשאבים שעומדים לרשותו אשר יסייעו לו להתגבר על קושי או להגשים משאלה פנימית לשינוי.

משאבים הם למעשה מקורות כח והשראה. משאב יכול להיות אדם אהוב, חבר תומך, בן זוג, מוסיקה שנותנת לנו השראה, מקום שמחזק אותנו, פעילות גופנית שמחברת אותנו לעצמנו, ואף זיכרון של אדם אהוב שהיה משמעותי עבורנו ואיננו עוד.

עבודה עם המטופל לבירור מהם מקורות הכח שלו והמשאבים, נעשית לרוב במקביל לבירור הקושי ומקורותיו. בדרך זו, העיסוק בקושי ובבעיה אינו משתלט ומעצים אותה, אלא מאפשר תנועה עדינה ממקום אחד לאחר. בד בבד, נעבוד בקליניקה על הכרה ברגשות שעולים במטופל והכלתם, ובדרך זו המטופל יגלה בהדרגה כי גם כשהוא חווה רגש שאינו קל עבורו הוא מצליח לראות כיצד אותו רגש מתקיים במקביל לרגשות נעימים יותר וכיצד העיקרון של "לעשות מקום" לשלל הרגשות שעולים בו מאפשר לו להתמודד איתם, לנוע ביניהם ולהכיל אותם.

כאשר מטופל לומד לעשות מקום לרגשות שעולים בו ולהכיר אותם, הוא בהכרח לומד (לצד עבודה על קרקוע וגבולות) להבחין בין רגשות שלו לבין רגשות של אנשים מולו ולתת מקום גם לקיומם במקביל של רגשות שלו ושל הסביבה, למרות הבלבול והקושי וללא צורך לבטל אף רגש לטובת אחר.

באופן טבעי, נקודת המוצא בטיפול לעיתים תהיה לבדוק עם המטופל אילו רגשות עולים בו כאשר מדברים על סיטואציה מסוימת, אילו רגשות הוא חווה יותר בחיים בכלל ואילו פחות, על מנת שניתן יהיה ליצור היכרות עם הרגשות, הכלה שלהם ותנועה ביניהם.

לעיתים מגיעים לטיפול מטופלים שחווים בעיקר רגש מסוים בחייהם (למשל: כעס) ואינם חווים כמעט כלל רגש מסוג אחר (שמחה או עצב). במהלך הטיפול עולה השאלה מדוע הכעס הוא הרגש הזמין ביותר עבורם ואיזה רגש שוכן תחתיו אך נחסם ולא מצליח לבוא לידי ביטוי. לעיתים נגלה שרגש מסוים נתפש עבור אדם מסוים כרגש שלילי ולא רצוי עקב מסרים שהועברו לאותו אדם ע"י הוריו או ע"י הסביבה לפיהם רגש זה אינו מתקבל ואין לו מקום כלל. עקב כך, לומד האדם "לבלוע" או להדחיק את אותו רגש ולא להביע אותו כלל או לגייס רגש אחר במקומו. לדוגמא: מטופלת אשר כילדה גדלה עם אבא חולה לב, למדה כבר בילדותה "לא לכעוס אף פעם" כדי לא להכביד על אבא. בחוויה של מטופלת זו הכעס יכול להרוג את אבא ולכן יש להימנע ממנו. בבגרותה נתקלת המטופלת בקושי להביע כעס במערכות יחסים זוגיות. היא מתחמקת ממריבות בכל מחיר, מסיימת מערכות יחסים מהר מידי ונוטה להחליף כעס בעצב ודיכאון.

כאשר אנו עוברים בקליניקה מעבודה דרך שיחה לעבודה גופנית, אנו עשויים להיתקל באותו רגש מרכזי גם בצורה של מקום מורגש עיקרי בגוף.

אם ניקח לרגע דוגמא של אדם אשר חווה המון תחושות של כעס או מדחיק כעס- נבדוק איתו בטיפול היכן בגוף הוא מרגיש את הכעס. לעיתים נראה זאת כבר במנח הגוף שלו כשהוא מדבר על הכעס או חווה אותו: הידיים עשויות להיות קפוצות כאגרוף או שעשויה להיות נטייה לכיווץ שרירים ועומס באיזור הלסתות. כאשר נעביר בהדרגה את תשומת הלב מהרגש לתחושתו בגוף, יאמר לנו המטופל איפה בגוף הוא מרגיש את הכעס ולרוב הוא יחווה באותו איזור תחושה של כיווץ, כובד, חנק או מחסום. הפניית תשומת הלב להתגלמות הרגש בגוף היא רק צעד ראשון. אנו מבינים שהתמקדות במקום החסום והמכווץ הזה בגוף עשויה להעצים את התחושה הגופנית הקשה, ולכן לעיתים נבחר לעבוד עם המטופל דרך מקום אחר לגמרי בגוף שמרגיש קצת אחרת – ומקום זה יאפשר לנו את מרחב התנועה, את השער לפעולה, את מקום שממנו תתבצע תנועה מהמקום הנעים למקום הפחות נעים. כך, בעבודה הדרגתית נוכל לברר עם המטופל את מקור התחושה והרגש הקשים לו ולעשות עימו עבודה טרנספורמטיבית.

5. עבודה עם שדות מוטוריים

העיקרון של תנועה ממקום של חולשה למקום של כח, ממקום של ייאוש למקום של השראה, בא לידי ביטוי בטיפול בביוסינתזה גם דרך מודל העבודה בשדות מוטוריים.

הביוסינטזה היא השיטה הראשונה מתחום הפסיכותרפיה הגופנית שהוכרה ע"י האיגוד האירופי לפסיכותרפיה כשיטה נפרדת ועצמאית, וזאת עקב מודל ייחודי לשיטה אשר נקרא מודל השדות המוטוריים. מודל זה פותח ע"י מפתח שיטת הביוסינתזה, הד"ר דיוויד בואדלה.

שדות מוטוריים הם שדות שבאים לידי ביטוי בעבודה גופנית, אך גם בעבודה מילולית מול המטופל וכן במגע – כאשר האדם מתארגן בדפוסי אופי מסוימים, גם הגוף מתארגן או מתקבע בתנועות ותנוחות מוטוריות מסוימות. כך נוצר מצב בו האדם מקבל תבנית מסוימת של אופי שהיא גם תבנית מסוימת של תנוחות ותנועות בגוף. למשל: תבנית אופי של אדם מופנם אשר "שומר" את כל הרגשות בפנים תתבטא גם בתבניות המחשבה שלו ובתבנית הגופנית שלו – תהיה נטייה לתנועה כלפי פנים, להימנעות מתנועה כלפי חוץ, שתתבטא גם באופי הנשימה, במנח השרירים ובנטייה לפתח מחלות  או תופעות גופניות מסוג מסוים.

העבודה על שדות מוטוריים הן ברובד הגופני והן ברובד של הרגש והמחשבה מסייעת לאיזון טונוס השרירים, ולמציאת הדרך מעמדה רגשית אחת לעמדה רגשית אחרת חדשה, מתבנית קבועה מסוימת לבחירה בתבנית פעולה מתאימה יותר (או בחירה באותה תבנית אם מתגלה שזו התבנית הנכונה).

כאשר אנו עובדים עם המטופל בין מנעד של שדות מוטוריים (כיווץ/התרחבות, משיכה/התנגדות, רוטציה/תיעול, ספיגה/פעולה) אנו מאפשרים לו, ממש כמו בעבודה עם מנעד של רגשות ותחושות, לבצע תנועה משדה אחד (מוכר וידוע) לשדה אחר (חדש ולא מוכר), וע"י כך להתחבר לתנועה ולהוויה חיונית יותר ומלאה יותר.

הדוגמא אותה נתתי קודם לכן משיעור היוגה, של מעבר מתחושת כאב הגב בגוף לתחושה נעימה בכף היד, היא דוגמא בשפת הטיפול בביוסינתזה למעבר משדה מוטורי של כיווץ לשדה של התרחבות (גם התמתחות פשוטה של הגוף, כפי שאנו מתמתחים בבוקר יכולה להדגים תנועה של התרחבות).

כאשר אנו שוהים בכאב בגוף אנו חווים כיווץ, חוסר מוטיבציה לזוז (כדי לא לחוש בכאב), וצמצום של תנועה ונשימה. כאשר נעשה מעבר לתחושה נעימה במקום אחר בגוף אנו חווים התרחבות של הנשימה, הרפייה של השרירים ותנועה עדינה מחוץ לאיזור הכאב. גם חוויה של דיכאון היא דוגמא לשדה של כיווץ – העניין בחיים מצטמצם, רמת החיוניות יורדת, ישנה עייפות בגוף ושינה מרובה ומעבר לכל ישנה הימנעות מהשתתפות בחיים וניסיון שלא לתפוס מקום במרחב ("אני מעדיף שלא יראו אותי, שיניחו לי").

דוגמא נוספת לתנועה בין שדות מוטוריים כאמצעי לריפוי או שינוי היא מעבר בין שדה הרוטציה לשדה התיעול: כאשר אדם חווה בלבול בחייו, חוסר יכולת להחליט, חוסר מיקוד וחוסר ריכוז, נוכל לראות שהוא נע בחיים בצורה מעגלית – ממחשבה למחשבה, מרגש לרגש וחוזר חלילה, לעיתים אותו אדם ירגיש מוצף ולא ממוקד. מבחינת רובד התנועה שלו הוא יחווה המון תנועה וסערה אך ירגיש שהוא נשאר במקום. אדם כזה עשוי למשל להתקשות בבחירת מקצוע או תחום לימודים או להתחיל ללמוד מספר פעמים ולא לסיים. מול אדם כזה, אשר נמצא בשדה רוטטיבי (מעגלי) ננסה לעודד תנועה ומעבר (ולו לרגע אחד בתור התחלה) לשדה מוטורי מתועל (קווי).

נוכל להשיג זאת ע"י שיחה – ע"י התמקדות בסיפור או קושי אחד בלבד וירידה לעומקו, ע"י החזרת המטופל לעניין בו אנו עוסקים אם גלש. נוכל לעשות זאת גם בדרך של מגע – ע"י מתן מגע מחזק, מקרקע וקבוע, ונוכל לעשות זאת גם ע"י תנועה – בדרך של משחקים או תרגילים מסוימים שתנועתם קווית וממוקדת (כמובן, בהתאם לנכונות של המטופל לנסות).

עבור המטופל, אשר רגיל להימצא בשדה רוטטיבי, תנועה לעבר שדה אחר, וביקור חד פעמי אפילו בשדה תנועה קווי וממוקד, עשויים להעלות כל מיני תגובות. זה עשוי להעלות התנגדות וקושי (שאותם נברר עימו), אך זה עשוי באותה מידה לתת לו בהירות לרגע ותחושת קרקע, דבר שיאפשר לו להכיר בעובדה שקיימת בו גם האפשרות להיות ממוקד, וקיימת בו – בגופו שלו, היכולת לבצע תנועה אחת ישרה, ממוקדת, שמגיעה אל יעדה.

גם אם יחזור המטופל מיד לאחר מכן לשדה המעגלי המוכר לו ולתחושות הבלבול, אין זה אומר שלא ביצע (בעצמו) תנועה חדשה בשדה מוטורי שאינו מוכר לו. היכולת של הגוף לזכור תנועות וחוויות חדשות תוביל לצד עבודה עקבית ובהמשך הבירור עם המטופל ליצירת נתיב חדש של פעולה ויצירת תפישה מחשבתית חדשה של המטופל אודות עצמו. בהמשך, יוכל הדבר להביא את המטופל לפעול בחייו בצורה ממוקדת ומתועלת יותר.

6. סיכום

לסיכום, העבודה על הכלה והכרה ברגשות מקבילים (שלנו ושל הסביבה) נעשית במסגרת הטיפול בביוסינתזה תוך כדי חיבור לגוף ותנועה בין שדות מוטוריים הן ברמת המחשבה, והן ברמת הרגש והתנועה.

העיקרון המנחה שלנו בטיפול הוא ש"הכל בגוף אחד". לפיכך, אנחנו שואפים לסייע למטופל להכיר את שלל הרגשות והתחושות שהוא חווה, להכיל אותם, וללמוד איך להתנהל עימם בלי הצורך לבטל אותם או להדחיק. השילוב של העבודה על הכלה וגבולות לצד עבודה דרך משאבים ולצד עבודה בטכניקה של שדות מוטוריים עוזרת למטופל לעשות תנועה חדשה או לחוות חוויה חדשה בקליניקה ואותה הוא מיישם לאחר מכן בחייו ובהתמודדותו עם מנעד הרגשות והאתגרים הנפשיים שחיי היום יום מזמנים לנו.

תגיות: 3 תגובות

ספר מומלץ: לגוף סיבות משלו – תרז ברתרה

דצמבר 8, 2010 מאת admin
ניתן להגיב

לגוף סיבות משלו / תרז ברתרה (הוצאת ש.פרידמן 1979)

תרז ברתרה פיתחה את שיטת התנועה והריפוי Anti Gymnastics, בסוף שנות ה-70 בצרפת.

ברתרה החלה את מסעה האישי לחקר הגוף והתנועה לאחר שהתאלמנה ונותרה עם שני ילדים קטנים, בעקבות רצח בעלה, פסיכיאטר בבית חולים לחולי נפש בפריז, ע"י מטופל. כסטודנטית לפיזיותרפיה נחשפה ברתרה "במקרה" לשיטת תנועה וריפוי חדשה ומחתרתית למדי, שיטת Mezieres . השיטה לימדה תנועה של הגוף כשלם ובהתייחסות לגוף כשלם, מתוך אמונה שהתמקדות נקודתית בפתולוגיות של הגוף הכואב אינה משחררת אותו מכאב ומאפשרת לו תנועה חופשית ומלאה, ובמקרים מסוימים אף מזיקה לו בהתקפתו ע"י "תרגילים" נוקשים. מתוך ניסיונה בשיטת Mezieres, ולאחר חקר שיטות נוספות כגון גשטלט, ביו אנרגיה ורפואה סינית, פיתחה ברתרה את שיטת ה"אנטי-התעמלות" אשר פועלת כיום במדינות רבות בעולם.

בספרה "לגוף סיבות משלו" היא מתארת את השיטה, תוך תיאור מסעה האישי, לימודיה ומטופליה השונים לאורך השנים.

שיטת ה"אנטי התעמלות" של ברתרה אינה יוצאת נגד ההתעמלות הקלאסית ושיטות אחרות, אלא מבקשת להראות את הגוף כמכלול אשר בו יחסי גומלין ודיאלוג מתמיד בין חלקיו השונים – בין השרירים, העצמות, האיברים והרגשות.

באמצעות דוגמאות ותיאורי מקרים מדגימה ברתרה בספרה כיצד בעיות תפקוד מיני עשויות לנבוע למעשה מחסימה אנרגטית ושרירית בצוואר ובשכמות, כיצד הגוף מפצה על כאבים באמצעות יצירת פתולוגיות במקום אחר לגמרי ממקור הכאב, וכיצד שחרור הגוף והרפייתו תוך כדי תנועה מביאים לריפוי עיוותים וניוונים בגוף, שהרפואה המערבית הקלאסית כשלה מלטפל בהם.

הספר כולל התייחסות לקשר בין שלד, שרירים ורגש, בין פתולוגיה לאורח חיים ומצבים רגשיים, ובין תנועה לזיכרונות מוקדמים וחוויות טראומטיות מעברו של האדם. כמו כן, הספר כולל התייחסות לתורתו של רייך וציטוטים מספריו.

הספר מומלץ לא רק לתלמידי פסיכותראפיה גופנית אלא לכל אדם אשר מעוניין לחוות את הגוף כשלם וכבית, וללמוד מהי תנועה אחידה וזורמת.

מתוך העטיפה האחורית של הספר:

"כמעט כולנו חיים בתוך "בית" שאיננו מכירים, הלא הוא גופנו שלנו. נוקשה מרוב מתיחות, סובל מכאבים ומדווים, דומה כי הגוף שולט בנו לשבט ולחסד. אולם אנו ורק אנו מאלצים את הגוף, על-ידי הפעלת מיעוט מבוטל (מאה מתוך אלפיים) של תנועות אפשריות, להדחיק ובסופו של דבר לשכוח את חיינו ושלמותו הטבעיים. בראייתנו החלקית את הגוף, אנו מבחינים רק בסימפטומים – גב בעייתי, בטן בולטת, שרירים הכואבים לאחר עיסוק בספורט, התאמה מגושמת בין האברים, חיי-מין בלתי מספקים. ואנו מנסים "להתקיף" את הסימפטומים באמצעות תרגילים מסורתיים, המאלצים את הגוף לפעול נגד עצמו, כאילו היה חיה שיש לאלפה. אך הגוף אינו זקוק לחינוך: הוא זקוק לשחרור."

אתר אינטרנט:  www.antigymnastique.com

תגיות:   · · ניתן להגיב.

מהי ביוסינתזה?

נובמבר 24, 2010 מאת keren
ניתן להגיב

 

כששואלים אותי מהי ביוסינתזה, ומה זה אומר להיות מטופל בביוסינתזה, חשוב לי לומר שהדבר הראשון שכדאי לדעת על ביוסינתזה הוא שזו שיטת טיפול מאוד עדינה, מאוד קשובה שיורדת לעומקו של האדם בקצב מאוד ייחודי, ושבה המטפל חוקר לא "את המטופל" אלא "יחד עם המטופל", בקשר הדדי ותומך.

מהי ביוסינתזה?

למי מתאים הטיפול?

כמה זמן נמשך טיפול בביוסינטזה?

מקור השיטה והכרה בינלאומית

 

המסע שלי עם ביוסינתזה

 

מהי ביוסינתזה

ביוסינתזה היא שיטת טיפול מתחום הפסיכותרפיה הגופנית. משמעות המילה ביוסינתזה היא "אינטגרציה של חיים". הנחת היסוד של הטיפול בביוסינתזה היא שלאדם יש יכולת טבעית לריפוי ושינוי, ושהתמודדות עם קשיים נעשית אפשרית וקלה יותר כאשר אדם מודע למשאבים שלו, לגופו, לכשרונותיו וכאשר הוא פועל בזרימה במערכות היחסים שלו ובכלל. בגוף וגם בנפש מצב של בריאות ואיזון הוא מצב בו מתאפשרת זרימה בחיים ופעולה מתוך חיבור ובחירה כנה – בין אם בהנעת השרירים והגוף, ובין אם במערכות יחסים ובקבלת החלטות בחיים.

מחשבה-רגש-תנועה

אחד מהמאפיינים הייחודיים בביוסינתזה הוא עבודה עם שלושת הרבדים מחשבה-רגש-תנועה. הטיפול מתבצע באמצעות עקרון של יצירת גשר בין שלושת רבדים אלו. היכולת שלנו לפעול בעולם מתוך חיבור לעצמנו, מתוך הקשבה לצרכים שלנו, מתוך אהבה ובחירה חופשית תלויים, בין היתר, ביכולת שלנו לסנכרן או לתאם בין המחשבות שלנו, לרגשות שלנו, לתנועה (לפעולות) שלנו.

כאשר אדם מגיע לטיפול הוא לרוב מגיע עקב קושי מסוים או משאלה לשינוי. פעמים רבות העיסוק בקושי עצמו או בחוויה קשה גורם להבנה של הסיטואציה או התבנית, אך לא בהכרח מביא לשינוי. כלומר, אנו עשויים להרגיש שאנו מבינים למה אנחנו נוהגים כך או לראות דברים בחיינו שחוזרים על עצמם (סיטואציות, תחושות, מקרים) אך זה לא בהכרח יקל עלינו ליצור שינוי או לפתור קושי.

נוסף על כך, לעיתים ההתמקדות בקושי כשלעצמה מקשה על יצירת שינוי או חוויה חדשה. הטיפול בביוסינתזה בודק יחד עם המטופל לא רק מה הבעיה, מה הקושי ומה לא עובד, אלא גם מהם המשאבים של אותו אדם, הכשרונות והייחוד שלו, שעשויים לחזק אותו לסייע לו ולתת לו מקור השראה (משאבים הם מקורות כח כמו תחביב, כישרון, אדם אהוב, אמן אהוב, וכל דבר שמחבר את האדם לעצמו ונותן לו תחושת בטחון, כוח, רווחה והשראה)

חשוב לציין בנקודה זו, כי לא תמיד המטרה תהיה "שינוי" של המצב הקיים. לפעמים נגלה תוך כדי טיפול שאנו למעשה כן בוחרים מחדש במצב קיים, אך שואפים למעשה לבחור בו מחדש באופן חופשי וכנה, תוך קבלה והבנה של מה משרת אותנו ומה לא, מה מתאים עבורנו ומה לא.

השילוב בין אלמנטים של שיחה, תנועה ומגע במהלך הטיפול מאפשרים למטופל ליצור תפישות פנימיות חדשות לגבי עצמו, לייצר תנועות חדשות בחיים ולחוות מול עצמו ומול מערכות היחסים בחייו חוויות חדשות. בקליניקה המטרה היא לאפשר למטופל לחוות חוויה מתקנת (של הקשבה או תמיכה למשל) אשר מסייעת למוח ליצור זיכרון חדש גם ברובד המחשבה וגם ברבדים של רגש וגוף. שילוב המגע והתנועה בטיפול נעשים בהקשר לתוכן המילולי שעולה בשיחה ומשתלבים בתנאים של המטופל, בקצב שלו ובהתאם לבחירתו.

לשם הדוגמא: במקרה של מטופל אשר נתקל בחייו בחוסר יכולת לעמוד על שלו ובקושי בהבעת רצונותיו וצרכיו מול הסביבה ניתן לשלב בטיפול מגע תומך ומחזק באיזור הרגליים למשל, אשר מקנה תחושת אדמה חזקה ותחושת בטחון, ומרחיב בהרבה מקרים את הנשימה. סוג של תנועה שעשוי להועיל הוא עבודה עם תנועות דחיפה כנגד או משיכה אשר יוצרות לרוב תחושת גבול ברור, מחזקות ומאפשרות למטופל "למשוך אליו" את הדברים אותם הוא צריך ורוצה בחיים. בדרך זו, שילוב הגוף יכול לסייע ביצירת חוויה חדשה שתשפיע על תפישת האדם את עצמו ועל תבניות אותן הוא רוצה לשנות.

במסגרת הטיפול ישנה התייחסות לתבניות נשימה ותנועה, לחלומות, להרגלים ותבניות בחיים, למשאלות ושאיפות, לדימויים פנימיים מגבילים ("אני תמיד …", אף פעם לא אצליח…", "העולם הוא…"), ביטוי רגשות ויצירתיות, הצבת גבולות ועוד .

מניסיוני האישי אני יכולה לומר שלפעמים שינוי קטן בגוף ותחושה אפילו רגעית של חוויה שונה, של תמיכה והכלה, יכולים להביא לשינוי גדול במחשבה ובחיים בכלל. הטיפול בביוסינתזה הוא בהרבה מובנים שילוב בין תנועה קדימה לגילוי חדש ובין העמקה פנימה להיזכרות מחדש במשאבים וצבעים שהיו באדם מאז ומתמיד.

למי מתאים הטיפול?

הטיפול מתאים למגוון רחב מאוד של אנשים ומצבים: הטיפול עוזר במצבים של תחושת תקיעות בחיים וקושי ביצירת שינוי, קשיים ובעיות באינטימיות ומערכות יחסים, התמודדות עם חוויות קשות, חרדות וטראומה, קשיים ביצירת קשר ובסיטואציות חברתיות, קושי בהבעת רגשות ובהתמודדות עם רגשות, מצבים של גבולות יתר (אדם שהודף אנשים מעליו) או גבולות חסר (אדם שסופג הכל ללא גבול) במערכות יחסים, בעיות ריכוז וחוסר התמדה, חסימה יצירתית, תופעות פסיכוסומאטיות, תחושות מחנק וחסימה בגוף ועוד.

כמה זמן נמשך טיפול בביוסינתזה?

משך הטיפול אינו נקבע מראש והוא תלוי בהתפתחות הקשר הטיפולי, בהתקדמות המטופל ובתכנים שהוא מביא איתו. ניתן לקבוע מראש פגישת ניסיון או מספר פגישות התחלתיות בהן יחווה המטופל את השיטה ויעריך, יחד עם המטפל מהן משאלותיו לגבי הטיפול, האם השיטה מתאימה לו, האם המטפל הספציפי מתאים לו, והאם הוא מתאים למטפל.

באופן טבעי, טיפולים בשיטות פסיכותרפיה גופנית הם לרוב ארוכי טווח, אך עם זאת, קיימים מקרים בהם ניתן לקבל טיפול קצר טווח בן כ-28 פגישות שבועיות.

מקור השיטה והכרה בינלאומית

שיטת הביוסינתזה פותחה במהלך שנות ה-60 בבריטניה ע"י הד"ר דיוויד בואדלה. השיטה הוכרה כשיטה ייחודית בתחום הפסיכותרפיה הגופנית בעקבות עבודה מחקרית מעמיקה ופיתוח מודל ייחודי הקרוי "מודל השדות המוטוריים". הביוסינתזה היא השיטה הראשונה מתחום הפסיכותרפיה הגופנית אשר הוכרה ע"י האיגוד האירופי לפסיכותרפיה (EPA). המכון הבינלאומי לביוסינתזה חבר, בין היתר, במועצה העולמית לפסיכותרפיה (WCP) ובארגון האירופי לפסיכותרפיה (EPA).

מאז פיתוח השיטה ע"י הד"ר בואדלה התרחבה השיטה והגיעה למקומות שונים בעולם (יפן, ברזיל, ארה"ב, בריטניה, שוויץ, ישראל). כיום פועל המכון הבינלאומי לביוסינתזה בקלן אשר בשוויץ, בניהולו של הד"ר בואדלה. המכון ממשיך בעבודת המחקר והפיתוח של השיטה, שומר על קשר אדוק עם שלוחות השיטה במדינות השונות בעולם ומקיים תוכנית הכשרה למטפלים אשר הנה תוכנית אחידה בכל המדינות.

בישראל מתבצעת הכשרת מטפלים באמצעותהמרכז לביוסינתזה בישראל בניהולו של גיל ארד ובשיתוף קמפוס ברושים באוניברסיטת ת"א.

המסע שלי עם ביוסינתזה

במהלך 4 השנים האחרונות בהן הביוסינתזה הפכה לחלק משמעותי בחיי, הן כמטופלת והן כתלמידה וכמתמחה, חוויתי הרבה תחושות חדשות, ועשיתי הרבה צעדים קטנים ומשמעותיים לקראת שינוי. למדתי לחקור הן מתוך קושי והן מתוך הנאה שאלות שונות לגבי עצמי, לגבי חיי ובעיקר לגבי מערכות היחסים שלי עם משפחתי, עם בני הזוג שלי, בעבודה ועם חבריי הקרובים. העבודה המילולית והפיזית בביוסינתזה החזירו לי בהרבה מובנים את החיבור לעצמי למשאלות ולחלומות שלי, לאתגרים ולשיעורים ולכשרונות והייחוד שבי. במהלך הדרך חקרתי שאלות שונות לגבי עצמי ולגבי הסובבים אותי וחיי. למדתי לבדוק מהו הקצב הפנימי שלי, מהם הצרכים, הערכים והחלומות שלי, למדתי להסתכל כיצד אני חווה את הגוף שלי ומה הקשר בין תבניות האופי שלי וחיי לבין לבין תבניות הנשימה ומנח הגוף שלי. למדתי אילו דימויים פנימיים מנהלים אותי ואילו תפישות פנימיות מקבעות אני מחזיקה לגבי עצמי ולגבי העולם. למדתי לזהות אילו תבניות חוזרות על עצמן במערכות היחסים שלי ומדוע ולמדתי בהדרגה לזהות תגובות ישנות למצבים ולהחליף אותן עם הזמן בתגובות חדשות, בנקודת מבט חדשה ובתנועה שונה בחיים.

את השינוי העיקרי הרגשתי ביכולת שלי להתמקד בתוכניות שלי ולהוציא אותן לפועל, ביכולת שלי לפעול קדימה מתוך בחירה והשראה, וביכולת שלי להתמודד עם אתגרים שחזרו על עצמם במערכות יחסים.

תגיות:   ניתן להגיב.